Moed katane
Daf 1a
משנה: 1a מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית בֵּין מִמַּעְייָן שֶׁיּוֹצֵא בַּתְּחִילָּה בֵּין מִמַּעְייָן שֶׁאֵין יוֹצֵא בַּתְּחִילָּה. אֲבָל לֹא מִמֵּי גְשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי קֵילוֹן. וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים׃
Traduction
Il est permis d’arroser un champ desséché (1)A défaut de ce soin, le champ serait perdu. Cf. (Sheviit 2, 2)., ou rocailleux, aux jours de demi-fête et même la 7e année agraire, soit d’une source qui jaillit là pour la 1re fois, soit d’une source qui a déjà son cours; mais ni avec de l’eau de pluie, ni d’un puits très profond, chlwn. Il est interdit aussi d’établir des cavités au pied des ceps de vigne (pour conserver l’humidité).
Pnei Moshe non traduit
מתני' משקין בית השלחין במועד ובשביעית. בית השלחין היא שדה שצריכה להשקותה תדיר ולישנא דצחותא הוא שצמאה למים ואתה עיף ויגע תרגימו משלהי ולאי והחי''ת וה''א מתחלפין שהן ממוצא אחד. ומכיון שרגיל להשקותה תדיר והתחיל להשקותה קודם המועד אי לא משקה לה אתא לידי פסידא מותר להשקותה דכל דבר האבד ולית ביה טירחא יתירא שרו רבנן לעשותו בחולו של מועד כדאמרינן בגמרא דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך מה שביעי עצור אף ששה עצורין אי מה שביעי עצור מכל מלאכה אף כל ששה עצורין מכל מלאכה ת''ל השביעי ה''א יתירה השביעי עצור מכל מלאכה ואין הששה עצורין מכל מלאכה הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת. ודווקא בית השלחין אבל שדה הבעל שהיא שותה למטר השמים וכשמשקה אותה אינה אלא להרווחה ולהשביחה לא התירו חכמים להשקותה בחול המועד:
ובשביעית. וכן בשביעית משקין בית השלחין:
בין ממעין שיוצא בתחלה. שיוצא' עכשיו מתחלה ואין חוששין שמא יפלו גדודותיו הואיל וחדש הוא ובין ממעין שלא יצא בתחלה אלא שישן הוא:
אבל אין משקין לא מי גשמים. גזירה שמא ישקה ממי קילון והוא בור עמוק ובו מי גשמים מכונסין דאיכא טירחא יתירא לדלות מתוכה וכל טירחא יתירא אסרו במועד:
ואין עושין עוגיות לגפנים. עוגיות הן חריצין עגולים שעושין בעיקרי הגפנים כדי שיתמלאו מים ומשום טירחא יתירא וכל זה במועד אבל בשביעית לא גזרו משום טירחא יתירא:
Moed katane
Daf 1b
הלכה: מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין כול'. נִיחָא מַעְייָן שֶׁלֹּא יָצָא כַתְּחִילָּה. מַעְייָן שֶׁיּוֹצֵא כַתְּחִילָּה. וְלֹא טָרִיחַ הוּא. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֲפִילוּ שְׂדֵה בֵית הַבַּעַל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה אֶחָד וְנַעֲשֶׂה שְׁנַיִם אוֹ שֶׁהָיוּ מֵימָיו מוּעֲטִין וְנִתְבָּֽרְכוּ. וְתַנֵּי כֵן. מַעְייָן שֶׁיָּצָא כַּתְּחִילָּה מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֲפִילוּ שְׂדֵה בֵית הַבַּעַל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין שֶׁחָֽרְבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אָבֵד. וְדָבָר שֶׁהוּא טָרִיחַ. עַל דַּעְתוֹן דְּרַבָּנִן אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָבֵד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. אָבֵד וְטָרִחַ מָה אָֽמְרֵי בָהּ רַבָּנִן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כָּל שֶׁהִיא פְסֵידָה וְהוֹלֶכֶת זוֹ הִיא בֵּית הַשְּׁלָחִין. 1b עָֽמְדָה מִלְּהַכְחִישׁ זוֹ בֵית הַבַּעַל. מַחְלוֹקֶת דְּרִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים. עַד כַּמָּה תִשְׁהֵא וְתֵיעָשֶׂה בֵית הַשְּׁלָחִין. עַד כְּדֵי שֶׁתִּשְׁהֵא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קבריי נְגַב קוֹמֵי מוֹעֲדָא תְּלָתָא יוֹמִין. חָזַר בְּמוֹעֲדָא. אֲתַא עוֹבְדָה קוֹמֵי רַב חוּנָה וְאָמַר. אִילֵּין דְּאַכְחֲשִׁין יִשְׁתְּייָן. אִילֵּין דְּלָא אַכְחֲשִׁין לָא יִשְׁתִּיִין. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי הוֹרוּן בְּהָדָא מְקֵרֶת דְּצִילַּייָא דַהֲווָת זֵרִיעָה סְעָרִין מֵיחַצְדִּינוּן בְּמּוֹעֲדָא דְּלָא יִפְקְעָן וְיֵיבְדָו.
Traduction
On conçoit qu’il soit permis d’user d’une source déjà en cours d’activité; mais pourquoi est-ce permis aussi de celle qui jaillit pour la première fois? N’en résulte-t-il pas un travail pénible pour diriger l’eau? En effet, notre Mishna ne peut s’expliquer que selon R. Meir, qui dit (2)Tossefta à ce traité, ch. 1.: on peut arroser (à l’aide d’une telle source) même un champ ordinaire (il ne suppose pas de travail difficultueux pour cela). R. Yossé dit: on peut l’expliquer d’après tous, en supposant que la nouveauté du cours d’eau consiste en ce qu’à un moment donné il s’est divisé en 2 branches, ou qu’après avoir eu peu d’eau, celle-ci s’est développée à flots. Ainsi l’on a enseigné: d’une source qui jaillit pour la première fois, on peut arroser même un champ ordinaire, selon l’avis de R. Meir; mais selon les autres sages, on ne pourra arroser à l’aide de cette eau qu’un champ desséché. Lorsqu’une source menace de se perdre au cas où l’on n’en prendrait pas pour l’arrosage, selon R. Meir, on pourra même l’employer à un objet qui ne serait pas perdu de suite, et dût-il entraîner un travail pénible; selon d’autres sages, on ne pourra prendre de cette eau à arroser qu’un objet qui serait perdu sans cela, ou ce qui n’entraîne pas de fatigue. Si un objet est menacé d’être perdu à défaut d’arrosage et que celui-ci est pénible, quelle sera la décision des Rabbins en ce cas? On peut le savoir à l’aide de ce qui suit: tout champ qui est de plus en plus ruiné à défaut d’eau est nommé desséché (et pourra être arrosé en ces jours); si la privation d’eau ne l’affaiblit pas, c’est un champ ordinaire, sur lequel sujet roule la discussion entre R. Meir et les autres sages (donc) le point important est de savoir s’il y a menace de ruine, ou non). Combien de temps avant la fête faut-il qu’un tel champ menace ruine pour qu’il bénéficie de la faculté d’être arrosé à la demi-fête? Il faut 2 ou 3 jours d’avance, comme le prouve ce fait: une mare (3)Le mot [304], omis dans les lexiques, dérive sans doute de son homonyme qui a le sens de blessure, ou fente. (ou crevasse d’eau) s’était desséchée 3 jours avant la fête, et s’était de nouveau alimentée pendant la fête. On cita le fait à R. Houna, en le consultant sur ce qu’il y avait à faire: que ceux qui sont faibles boivent, dit-il, et que ceux qui ne sont pas faibles ne boivent pas (cela dépendra du plus ou moins d’urgence). R. Yona et R. Yossé ont enseigné, à l’égard de la vallée de Cileia (ombrée), semée d’orge, qu’il est permis de couper l’orge aux jours de demi-fête, de crainte que par la sécheresse il se fende et soit perdu.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניחא מעין שלא יצא בתחל'. שכבר היה שפיר הוא שמשקין ממנו אלא מעין שיצא עכשיו בתחלה אמאי שרי ולא טריח הוא בתמיה ניחוש דילמא אתי לאינפולי ואזיל וטרח טירחא יתירא:
אלא מתני' כר''מ היא. דס''ל מעין שיצא בתחלה משקין ממנו אפי' שדה בית הבעל בדאמר בתוספתא ריש מכלתין ומייתי לה לקמן ולר''מ לא חיישינן למידי:
אמר ר' יוסי. לא היא דאיכא למימר דברי הכל היא מתני' ואפי' לחכמים דפליגי לקמן על ר''מ דמיירי שהיה מעין אחר שיצא כבר ועשאו עכשיו שנים או שהיה מימיו מועטין ונתברכו לצאת יותר בהרווחה וזהו דקרי ליה שיצא בתחלה כלומר שיצא עכשיו בהרווחה טפי הלכך לא חיישינן דילמא אתי לאינפולי:
ותני. בתוספתא שם דפליגי ר''מ וחכמים בזה כדאמרן:
שחרבה מן המים. וצמאה לכך:
על דעתי' דר''מ וכו'. ומפרש לפלוגתייהו דלר''מ משקין ממנו אף דבר שאינו אבד כמו שדה בית הבעל ואפילו היא דבר שהוא טריח שיצא בתחלה ולרבנן אין משקין ממנו אלא דבר שהיא אבד כמו בית השלחין שאבד ובלבד דבר שאין טריח כלומר דליכא למיחש לטירחא יתירא וכדמוקי ר' יוסי שהיה אחד ונעשה שנים וכו':
אבד וטרח. אם הוא בית השלחין שהוא דבר האבד ויש בו חשש טירחא מה אמרו בה רבנן אם תרתי דוקא בעו שיהא דבר אבד וליכא ביה טירחא או דילמא דבר אבד בלחוד סגי:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בברייתא כל שהיא פסידה והולכת שרואין אותה הולכת ונפסדה כשאין משקין אותה זו היא בית השלחין ומשקין אותה במועד:
עמדה. מלהכחיש. שלא נראית כחושה ונפסדת מחמת שאין לה השקאה זו נקראת בית הבעל ומחלוקת דרבי מאיר וחכמים היא אלמא דבדבר אבד לחוד תליא מילתא. עד כמה תשהא ותיעשה בית השלחין. כמה זמן קודם הרגל צריך שתשהה בחורבתה שתהא נקראת בית השלחין לענין שיהא מותר להשקותה במועד אם עד כדי שתשהה ב' וג' ימים קודם לרגל ותראה כחושה:
נשמעינה מן הדא. עובדא:
חברייא. שדה של חברייא נגב קומי מועדא תלתא יומין שנגבה מחמת שלא באו לה מים וחזר במועדא שחזרו המים אליה ואתא עובדא קומי רב הונא אם מותר להשקותה מהמעין שחזר להיות נמשך ואמר רב הונא אילין זרעים דאכחשין שנראין כחושין מחמת שגנב המעין ישתיין אותן. מותר להשקותן שלא יפסדו לגמרי ואלין דלא אכחשין לא ישתיין וש''מ דכל שנראית כחושה מחמת שנגבה ג' ימים קודם הרגל משקין אותה במועד:
הורון בהדא מקרת דצילייא. בקעה אחת במקום צילייא שהיתה זרועה שעורין והגיע זמנה להקצר והורי ר' יונה ור' יוסי לקצרן במועד כדי שלא יבקעו מחמת היבשות ויאבדו דכל דבר אבד מותר לעשות במועד:
נִיחָא מֵי קֵילוֹן. מֵי גְשָׁמִים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. גָּֽזְרוּ מֵי גְשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמֵי קֵילוֹן. רִבִּי בִּיסְנְא בְשֵׁם רִבִּי לָא. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּמּוֹעֵד. הָא בַשְּׁבִיעִית מוּתָּר. מַה בֵין שְׁבִיעִית מַה בֵין מוֹעֵד. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת בַּמְּלָאכָה הִתִּירוּ בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא טָרִיחַ בֵּין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִיחַ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁהוּא אָסוּר בַּמְּלָאכָה לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָבֵד וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ טָרִחַ. וְאִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָה מִן הָדָא. שְׁבִיעִית עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנָּהּ מְרוּבָּה הִתִּירוּ. מוֹעֵד עַל יְדֵי שֶׁזְּמַנּוֹ קָצוֹר אָֽסְרוּ. אוֹתָן שִׁבְעַת יָמִים הָאַחֲרוֹנִים לֹא מִסְתַּבְּרָא מֵיעַבְדִּינוּן כְּשִׁבְעַת יִמֵי הָרֶגֶל וְיִהְיוּ אֲסוּרִין.
Traduction
On comprend l’interdit d’user de l’eau d’un puits (à cause de la peine exigible pour la tirer de là); mais pourquoi défendre l’usage de l’eau de pluie? On a défendu celle-ci, dit R. Yohanan, parce qu’elle est semblable à la première (et qu’il pourrait y avoir confusion). Toutefois, dit R. Bisna au nom de Rabbi, la défense subsiste seulement à l’égard de la demi-fête; mais dans la 7e année agraire, il est permis de boire d’une telle eau – (4)Suit un passage traduit (Sheviit 2, 10), fin.
Pnei Moshe non traduit
ניחא מי קילון. דקתני במתני' דאין משקין מהן משום דאיכא טירחא יתירא לדלות מן הקילון שהוא בור. עמוק הרבה:
מי גשמים. בריכה מלאה ממי גשמים אמאי לא:
גזרו מי גשמים מפני שהן מכונסין כמי קילון. ואי שריית בהא אתי למישרי נמי בהא:
לא שנו. הא דאסרו להשקות ממי גשמים וממי קילון דוקא במועד הא בשביעית מותר. כדמפרש ואזיל לטעמא:
מה בין שביעית וכו'. גרסינן להא לעיל בסוף פ''ב דשביעית אהא דקתני התם מרביצין בעפר לבן בשביעית כדי שלא יפסדו האילנו' לא התירו אלא דבר שהוא אבד וכו'. כצ''ל וכן הוא שם:
ואית דבעי נשמעינה. להחילוק בין מועד לשביעית מן הדא טעמא לפי ששביעית זמנה מרובה ואם ימתין מלהרביץ כל השנה יפסידו האילנות ולפיכך התירו אבל מועד שזמנו קצר ימתין עד לאחר המועד:
אותן שבעת ימים האחרוני' של שביעית. לא מסתברא שנעשה אלו ימים האחרונים כשבעת ימי הרגל שהרי זמן קצר הוא ויכול להמתין ודרך בעיא היא אי מסתברא לומר כן. וחסר כאן והתם מסיים אשכח ותני מרביצין בעפר לבן בשביעית א''ל לא במועד דברי רבי שמעון וראב''י אוסר וכלומר דשמע מינה דכנגד הימים שאסור במועד מותר בשביעית לרבי שמעון ולראב''י אסור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source